נרי: איך זה לגור לבד?
אביה: בהרצליה? נוח ועצוב.
נרי: נוח ועצוב...
אביה: יש לך את כל הלבד שאתה רוצה, אבל גם את כל הלבד שאתה לא רוצה.
נרי: אני רוצה להיות בן ארבע עשרה.
אביה: אלוהים, לא.
נרי: עם כל החברים.
אביה: והכדורים.
נרי: השנים הכי טובות.
אביה: אתה יודע בכמה הייתי, סליחה- פי כמה הייתי גבוהה מכולם?
נרי: אנחנו לא כל כך דומים, אני ואת.
אביה: חוץ מזה ששנינו לא חיים את החיים שלנו.
נרי: מה? אני חי את החיים שלי.
אביה: זה כבר לא החיים שלך, נרי מאמי, מה שאתה חי.